נושא בולט בספר זה הוא רוסיה האהובה, הפראית, הטטארית על סף המהפכה. הפואמה הידועה "שנים-עשר" היא אחת היצירות המפורסמות בשירה הרוסית. היא מתארת מצעד של שנים-עשר חיילים מהפכנים המדומים לשנים-עשר השליחים של ישו, הצועדים לאורך רחובות פטרוגרד (סנקט פטרבורג) כאשר הסופה משתוללת סביבם. בלוק קיבל את המהפכה במעין שמחה דתית כאילו הייתה מאורע שיוביל לשינוי פניה הרוחניים של רוסיה. שנים-עשר החיילים הם כנופיה פרועה, אך האל אתם, כשבראשם צועד ישו הנוצרי. יצירתו הידועה האחרונה "סקיתים" נכתבה במשך יומיים מייד אחרי "שנים עשר". ביצירה זו בּלוֹק רואה את רוסיה כניצבת על הגבול בין שני חלקי עולם עוינים, אסיה ואירופה, וכמי שבכוחה לשאת בתפקיד האצילי של מפייסת ביניהם. השירה של בלוק הפכה לקסם ולמאגיה שכישפה את קוראיו. השפעתה נעוצה במקצביה ובצליליה. מילותיו יכולות להיות בלתי מובנות ועקלקלות, אך הן נישאות בריתמוס מדבק ומשכר. הטכניקה שלו מוטבעת באופן אורגני במשמעויות הטקסט והסמנטיקה שלו נשלטת על ידי החשיבתו הצלילית.

מירי ליטווק המתרגמת, היא יוצרת מקורית בזכות עצמה. קובץ סיפורים ושני רומנים שלה ראו אור ב'ספריית פועלים' וב'קיבוץ המאוחד'. בשנת תשס"ו זכתה בפרס היצירה מטעם ראש הממשלה. תרגום ארבעת המבחרים משירת פסטרנק, צווטאייבה, אחמטובה ובלוק, הוא מעשה יוצא דופן של נחישות וכשרון. המבחר המייצג, המבואות המקיפים, ההערות המלומדות ומעל לכל התרגומים עצמם, הם הישג ספרותי מאלף ומהנה, המהווה גם תרומה נכבדה להבנת השירה העברית במחצית הראשונה של המאה העשרים, שהושפעה רבות משירת 'תור הכסף' הרוסית.