עברית | English | Русский
 
 

מתוך סליחה שנולדתי

הגילוי


כאשר נולדה לי בת, ראיתי חובה לעצמי לקרוא לה על שם אמי המנוחה. באתי אל אבי יעקוב עם תינוקת בת שבוע ימים לערך. זה היה בספטמבר. היה קריר. הלבשתי אותה טוב-טוב, כיסיתי אותה בשתי שמיכות, השכבתי אותה בעגלה והלכתי.

השם קריינדל היה שם מקבול בקרב יהודי בפולין בתקופתה, שם יהודי טיפוסי. אולם לקרוא בשם כזה ילדה שנולדה בשנת 64? אך חשבתי שזאת חובתי וגם בעלי חשב כך, וקיבל זאת. חשבנו להציע לאבי שם אחר, בעל צליל דומה, אך לציין את זכרה של אמי בדרך כלשהי.

רציתי להתייעץ עם אבי. לא רציתי לעשות דבר שלא על פי רצונו. באתי אליו מטרדת מעט. היה עלי להחליט במהירות כדי לרשום את הילדה ברשויות כמקובל. אולם כאשר פרשתי בפני אבי את ההתלבטות, הוא אמר: "לא, לא צריך. את לא צריכה לקרוא לה על שמה, שצ'ונק יקרא... ", ואז הוסיף: "זאת לא הייתה אמך ואני לא אביך".
הוא היה באותה עת בן חמישים ואחת או חמישים ושתים. הוא סיפר לי את המעט שידע, שאני בת אחיו ושהורי נספו בלבוב. כמובן קיבלתי את זאת בהלם עצום. הייתי בת עשרים וארבע.
הוא אמר: "את תקראי לילדתך על שם אמך, שרה, ושצ'ונק בני, כשתיוולד לו בת, יקרא לה על שם אמו". הוא הדגיש זאת. הוא הבדיל כאן בבירור ביני לבין שצ'ונק.

כך נודע לי שאני יתומה.

Back